פרסיקו נ' חברה לשמאות וסקרים בע"מ

פסק דין

(בת"א 7490-04-10)

רקע וטענות הצדדים

עסקינן בתביעה שעניינה הפסד כספי שנגרם לתובע, לטענתו, עקב כריתת עסקה לרכישת רכב שנסמכה, כך נטען, על מחירון 'יצחק לוי' אשר התברר בדיעבד כשגוי.

נטען בתביעה, כי ביום 25.03.2010 רכש התובע מגב' פזית טויזר (להלן: "המוכרת"), באמצעות משא ומתן שהתנהל אל מול בעלה, מר אבי טויזר (להלן: "אבי"), ג'יפ מדגם מיצובישי פג'רו (להלן: "הרכב"), וזאת בהסתמך על המחירון של 'לוי יצחק' לחודש מרץ 2010 שהעריך את מחיר הרכב מהסוג בו עסקינן בסך 249 אלף ₪, נכון למועד הרכישה הנ"ל. אלא מאי, עם פרסום המחירון המתייחס לחודש אפריל 2010, ימים ספורים לאחר כריתת העסקה דנן, גילה התובע כי ערך הרכב לפי מחירון חודש זה עמד ע"ס 206 אלף ₪. עם היוודע הדבר, בחן התובע את מחירון 'לוי יצחק' המתייחס לחודש הקודם לרכישה, היינו פברואר 2010, או אז גילה לתדהמתו כי מחיר הרכב הנקוב במחירון זה עמד ע"ס 208 אלף ₪. בעקבות גילוי זה, פנה התובע אל הנתבעת שהודתה בפניו, כי במחירון 'לוי יצחק' המתייחס לחודש 03/10 אכן נפלה טעות בהערכת מחיר הרכב נשוא העסקה.

לאור השתלשלות האירועים דלעיל, הגיש התובע את תביעתו דנן, בה מייחס הלה לנתבעת התנהגות רשלנית, בכך שהיא הפרה את חובת הזהירות בה היא חבה כלפי הצרכנים, עליהם נמנה התובע, עת פרסמה מחירון שגוי ביחס למחיר הרכב מהדגם הנ"ל. עוד טוען התובע, כי הנתבעת הגדילה לעשות, שעה שנמנעה מלפרסם ברבים את דבר הטעות שנפלה, כאמור, במחירון ולא דאגה ליידע את הציבור הרחב אודות טעות זו. לטענתו, עקב ההסתמכות על המחירון השגוי בעת כריתת העסקה לרכישת הרכב נשוא התובענה, נגרם לתובע הפסד כספי בשיעור 43 אלף ₪, ששולמו על ידו ביתר למוכרת.

בסיכומיו, טוען התובע כי הנתבעת לא הביאה ראיות כדבעי להוכחת מחיר הרכב האמיתי במועד כריתת העסקה, היינו חודש מרץ 2010, ומשכך יש לבצע את החישוב של מחיר הרכב בהתאם לשווי הרכב כפי שפורסם במחירון 'לוי יצחק' לפני ואחרי מועד הרכישה, קרי בחודשים פברואר ואפריל 2010. עוד טוען התובע, כי הנתבעת לא הביאה את המוכרת, גב' טויזר, למתן עדות בביהמ"ש, ובנסיבות אלו יש להחיל את ההלכה הפסוקה בנושא זה, ולפיה אי הבאת עד רלוונטי פועלת לרעתה של הנתבעת.

התובע טוען, כי שילם תמורת הרכב סך של 222,000 ₪, שכלל בחובו את תשלום אגרת רישוי בסך 3,000 ₪. לטענתו, את חישוב מחיר העסקה ערכו הצדדים על-פי מחיר הרכב הנקוב במחירון הנתבעת לחודש מרץ 2010, ומתוכו קיזזו את העלות הכוללת של פגמים שנמצאו ברכב נשוא העסקה. נטען, כי שני הצדדים לעסקה הפחיתו משווי הרכב, כפי שזה הופיע במחירון הנתבעת (249 אלף) במועד הרכישה, שורה של פגמים שהעריכו בסך כולל של 27 אלף ₪, לפי הפירוט הבא: צמיגים בלויים ויבשים בעלות 6,000 ₪; שריטות בצבע שלא תוקנו בעלות 3,000 ₪; מעיכות במרכב תחתון בעלות 2,000 ₪; טסט בעלות 3,500 ₪; טיפול עשרת אלפים בסך אלף ₪, פגמים בריפוד בעלות של 5,000 ₪, תיקון ושדרוג מערכת שמע ודי.וי.די בעלות 4,000 ₪ ותיקונים שונים, כגון גלגל מגנזיום ימני, בעלות 2,000 ₪ (להלן: "ההפחתות" או "התיקונים"). לשיטת התובע, באם היו מבוצעים כל ההפחות הללו ממחירו האמיתי של הרכב, כפי שהתגלה במחירון חודש אפריל 2010, היה התובע משלם בגין העסקה הנ"ל סך של 179 אלף ₪ במקום 222 אלף ₪, כך שההפסד הכספי שנגרם לו, לטענתו, עקב הטעות במחירון הנתבעת הינו 43 אלף ₪.

מנגד, טוענת הנתבעת כי יש להורות על דחיית התביעה וחיוב התובע בהוצאות משפט. הנתבעת מודה, כי אכן נפלה במחירון 'לוי יצחק' לחודש 03/10 טעות במחיר הרכב מהדגם נשוא העסקה. הנתבעת מודה באחריותה לשגיאה שארעה כאמור במחירון, אך כופרת בנזק הנטען בתובענה. לטענתה, הנזק, שיעורו והקשר הסיבתי הינם פלוגתאות שבמחלוקת, וככאלה חל על התובע הנטל להוכיחן. עוד טוענת הנתבעת, כי אין לקבל את הדרך בה נקט התובע לחישוב ההפסד הנטען, היינו הפער בין המחיר האמיתי במחירון לבין המחיר השגוי שפורסם במחירון חודש 03/10. לטענתה, שומה היה על התובע להוכיח את הנזק הנטען באמצעות חוות דעת של מומחה או שאר ראיות אחרות, ומשלא עשה כן, הרי שדין התביעה דחייה.

בסיכומיה, הפנתה הנתבעת לסתירות שעלו בעדויות התובע והעדים מטעמו ואשר פוגמות, לטענתה, בגרסת התביעה. כך למשל, מסר התובע בעדותו כי נטל חלק במשא ומתן לכריתת העסקה, לרבות ההפחתות שהצדיקו, לשיטתו, ביצוע קיזוז ממחיר הרכב הנקוב במחירון. לעומת זאת, מעדות אביו של התובע ניתן ללמוד שהמו"מ התנהל בינו לבין מר טויזר, בן זוגה של בעלת הרכב, ללא כל מעורבות מצד התובע.

עוד טוענת הנתבעת בסיכומיה, כי הצדדים הניצים היו חלוקים בשאלות מהי הצעת הפתיחה של המו"מ בין הצדדים לעסקה, מחיר הסיום והאם הליקויים שפורטו בתצהיר התובע והוערכו ע"ס 27,000 ₪, היו חלק מהמו"מ. בניגוד לאביו של התובע, אשר סתם ולא פירט בהקשר זה, מסר עד ההגנה טויזר עדות מפורטת וממנה עולה, כי למחירון לא הייתה כל נגיעה לעסקת המכר שנרקמה בין הצדדים. בהקשר זה, עמד ב"כ הנתבעת בסיכומיו על זהות הצדדים שנטלו חלק בניהול המו"מ לקראת כריתת העסקה: מחד, אביו של התובע שהינו סוחר רכב בעל וותק של למעלה מ- 30 שנה ומאידך, בן זוגה של המוכרת העוסק בהשכרה וליסינג.

לשיטתו, בהעדרם של נתונים אודות מצב הרכב במועד הרכישה, הרי שמחיר העסקה בסך 222,000 ₪ שיקף את שוויו האמיתי של הרכב דנן, כאשר כל האמור בסעיף ההפחתות והתיקונים הינו בבחינת עדות בעל פה כנגד מסמך בכתב שצורף דווקא על ידי התובע, משנמצא כי הצדדים חתמו על טופס גילוי נאות (להלן: "טופס גילוי" או "זיכרון דברים") בו אין כל אזכור לליקויים הנטענים.

עוד חולקת הנתבעת על טענת התובע, לפיה חזקה היא שרכב נמכר במחיר הנמוך ממחיר המחירון. לטענתה, מדובר בהנחה שעליה להיות נתמכת בחוות דעת. בענייננו, מדובר ברכב בבעלות פרטית, יד ראשונה, ללא עבר תאונתי וקילומטרג' נמוך, וכל אלה הם פרמטרים שמצדיקים תוספות למחיר השוק. עוד טוענת הנתבעת, כי התובע לא טרח לבדוק את הרכב במכון מורשה טרם ביצוע העסקה, ולכן כל הליקויים הנטענים ושיעורי ההפחתות בגינם הינם בגדר השערות וסברות בלבד שנעדרות כל ביסוס ראייתי.

באשר לאי זימונה של המוכרת למתן עדות בביהמ"ש, טוענת הנתבעת כי לא היה בעדותה כדי לתרום כהוא זה לבירור המחלוקת בתיק דנן, משהוברר במהלך הדיון כי זו האחרונה לא נטלה חלק בכריתת העסקה וכי היה זה בן זוגה , מר אבי טויזר, שנטל חלק בניהול המו"מ אל מול אביו של התובע.

גדר המחלוקת

אין מחלוקת בין הצדדים, כי במחירון 'לוי יצחק' לחודש 03/10 ארעה טעות במחיר דגם הרכב נשוא העסקה. עוד אין חולק, כי הנתבעת מודה באחריות לטעות האמורה, אך חולקת על הנזק הנטען.

הצדדים חלוקים בשאלה האם נגרם לתובע נזק עקב הטעות האמורה במחירון, ואם כן - מהו גובה הנזק שאירע. האם די בקיומה של טעות במחירון 'לוי יצחק' , על מנת לזכות אדם שטוען כי ניזוק עקב הסתמכות על פרסום שגוי במחירון בעת כריתת עסקה לרכישת רכב, והאם די בכך כדי לחייב את הנתבעת בתשלום עבור הנזק הנטען.

דיון ומסקנות

מאחר ועסקינן בתובענה בסדר דין מהיר, בהתאם להוראות תקנה 214טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, פסק הדין יינתן באופן תמציתי.

אקדים את המאוחר ואומר, כי אחר עיון בכתבי הטענות, בסיכומים ובתצהירים על צרופותיהם ואחר שקילת עדויות הצדדים וההתרשמות מהם באופן ישיר ובלתי אמצעי, הגעתי למסקנה, כי דין התביעה להידחות, ולהלן אבאר עמדתי: